מותנים

מותנים

мн.ч., м. р., 1,2,3 л., наст. вр./

הוּתנָה [-, מוּתנֶה, יוּתנֶה]

был обусловлен

————————

מותנים

мн. ч. м. р. /

מוּתנֶה

1.обусловленный, связанный условием 2.условный

בִּלתִי מוּתנֶה

безусловный

רֶפלֶקס מוּתנֶה ז'

условный рефлекс